ביקורת על דרמה מאת צרויה שלו המוצגת בתיאטרון הקאמרי 

תרה-צרויה שלו-תיאטרון הקאמרי

צרויה שלו שבמשפחתה סופרים ומבקרים מפורסמים רבים כתבה ספר רב מכר בשם "תרה ".
בספר זה מונצח בין השאר זכרה של החוקרת ד"ר לוסי פליטמן שעסקה בארכיאולוגיה.
בספריה שלו עוסקת בעיקר בחיי זוגות.
בזמנו היא גם הוגדרה ע"י מבקר ספרותי כ "סופרת המוצלחת ביותר הפועלת בקירבנו".

בספר יש הקבלה בין התפרקות "תרה"- האי סנטוריני של ימינו עקב התפרצות הר געש
במאה ה16 לפני הספירה לבין מסגרות הנשואין של הגיבורים הראשיים שמתפרקות גם
הן.
כמו ההתפרקות של האי שהחוקרים לא נתנו תשובה מספקת וברורה, כך גם בספר ובמחזה
בעקבותיו סיבת התפרקות המסגרת לא מוסברת די ואצל שתי המשפחות בעצם היא מוצגת
כעובדה מוגמרת.

שם הספר והמחזה הוא על שם "תרה" שההתפרצות ההרגעשית כאמור פגעה בתרבות המינואית
אך הקשר בין שני הארועים רופף ביותר ולפחות במחזה משני מאוד.ההקבלה לארכיולוגיה
לא נחוצה אם תעלמים מההנצחה ובצדק הקבלה זו רק נרמזה בעיבוד למחזה.יש המגדירים
את כתיבתה של שלו כתיבה נשית המקשרת בין מאורע היסטורי וחיי נשואין.
הגיבורים בתרה מרוכזים רק בעצמם ואין להם כל קשר עם ההסטוריה ובמקרה זה תרה
משמש רק כמקום מפגש ראשוני בין שני הגיבורים.

הספר הוא על ארכיאולוגית המחליטה לפרק את קשר הנשואין שלה כשהרגישה לא מאושרת
במסגרת זו ומחליטה לפרקה למען פנטזיה להיות חופשיה ומאושרת. אלה-לימור
גולדשטיין מחליטה לפרק את קשר הנשואין שלה ללא סיבה מוסברת היטב.פרוק זה גורם
לשבר כהתפרצות הר געש הדומה להתפרצות בתרה והתפרצות זו מעלה על פני השטח
הרהורים מהעבר כשם שתרה האי עלה עקב ההתפרצות.

אין במחשבות הגיבורים הראשיים דבר חדש,כיוון חדש, התפתחות מסוימת.
הספר גדוש תיאורים מכל הסוגים כולל אירוטיים ומסופר בגוף ראשון אך בהעברה למחזה
כל זה לא מורגש והוא סובל מחוסר התפתחות.
המעבדות פנינה ודורית גרי בנו מחזה הנראה כמורכב קטעים קטעים וכדי לשמור על
הרצף ,הבמאי-דדי ברון-ביים אותו כך שהכל מתרחש במקום אחד על הבמה ובאותה תפאורה
והצופה צריך בדמיונו להעביר את העלילה למקום ההתרחשות האמיתי.הדו שיח גם לא
מענין במיוחד ושגרתי .
הבמאי לא ניסה ליצור מהעיבוד מחזה ממש אלא השאיר אותו כספר -רומן שאנו רואים
במחזה קטעים ממנו.לא שיחרר אותנו מההרגשה שאנו צופים בתמונות תמונות מהרומן
שבקושי מתחברות למחזה מושלם ושלם.

תוכן העיבוד בקיצור הוא כזה: אלה-מפרקת את המסגרת הנשואין שלה עם עודד-אוהד שחר
למען המאהב-אמנון- גיל פרנק פסיכולוג אותו הכירה במקרה.
לאלה ילד ואביה-נסים זוהר ובעלה מנסים להניעה ממעשיה לפחות למען הילד אך ללא
הצלחה.
היא בוחנת את החלטתה, יחס ההורים אליה ובעלה ומחליטה לצורך השקט הנפשי שלה
לבנות קן חדש.
היא הרגישה חנק הן בבית הוריה והן במסגרת הנשואין הראשונים ומקוה כי המסגרת
החדשה תביא לפריחתה ותיהיה חופשיה ומאושרת.

במחזה אין תיאור הקשר במסגרת הנשואים הראשונה. הכל מתואר כעובדה מוגמרת ללא
הסבר, ללא הכנה ,ללא התפתחות.
קשה להעביר רומן הנכתב בגוף ראשון, המלא תיאורים למחזה ולאור קושי זה המעבדות
היו מיטיבות עם המחזה המעובד לו הסתמכו פחות על הרומן והרחיבו את היריעה שלו.
התפאורה -גוש סלע סדוק תלוי על הקיר ועליו מוקרנות תמונות ודברי קישור.

משחקם של המשתתפים 5 במספר אינו עומד על רמה אחידה.
האבא של האישה -נסים זהר-יהיר, רודן ,עריץ.דמות פטריארכלית קרה,הגיונית
וסמכותית.
הוא מפקפק במעשיה של הבת.התפקיד מגולם היטב ואתה מקבל תמונה מלאה על אופיו
וטיבו.
הוא אינו רוצה לראות את הילד כי אינו יכול לעמוד בסבלו".אין מסוכן מהיצר".
"הפחד והפרוד יגרום נזק נוראי לילד".
לדעתו, במעשיה היא הורסת את עצמה ואת הילד.
הדור הצעיר שונה מהדור שלו והוא אינו יכול להבינו.

עודד -אוהד שחר משכנע בכנותו ודאגתו לילד ומשחקו טוב מאוד.
אמנון המאהב-גיל פרנק אדיש,שלו,רומנטי כשצריך וקר מזג במקומות הנכונים.
אלה-לימור גולדשטיין אישה מתוסכלת ומתוסבכת.משחקה רגשני.כעס מופגן אל
בעלה,הפכפכה,קצת פרנוידית ומחפשת סיבות מתחת לאדמה כדי להרגיש נחותה ולהקניט את
המאהב. אינה משכנעת במשחקה שהיא צודקת.רגשי אשמה אינם עוזרים לה לשנות את
החלטתה .ההיגוי שלה לא ברור והרבה מילים לא נשמעו לא לי ולא לשכני משני צדדי
למרות שישבנו באמצע השורה השניה באולם.
אמא-ריבקה מיכאלי הביאה להצגה את הפן הבידורי ,קומי ,קליל בחן וצורה יפה.


לראות או לא לראות:רומן שזכה להצלחה גדולה מאוד אצלנו ובעולם.לא תמיד המחזת
רומן כזה חייבת להצליח.
נכתב ע'יELYBIKORET 8/8/08 שעה 15.08
הערה:למען הגלוי הנאות מובהר כי הבקרת נכתבה לאחר צפיה בחזרה הגנרלית של ההצגה